אם אתם עוברים לגור בחו"ל ורוצים להמיר את רישיון הנהיגה, אתם נתקלים מהר מאוד בשאלה אחת: מאיזו שנה יש לכם רישיון? כי בהרבה מדינות, אם לא מוכיחים ותק — אתם נהגים חדשים. ביטוח יקר, מגבלות, לפעמים גם מבחן מחדש.
הפתרון פשוט לכאורה. הולכים למשרד הרישוי, מבקשים אישור ותק — מסמך שכתוב בו מאיזו שנה יש לכם רישיון — עושים עליו אפוסטיל במשרד החוץ, מתרגמים לשפת מדינת היעד. סיימנו. (ואם מדינת היעד לא חתומה על אמנת האג, הסדר בכלל מתהפך ומתחילים מהתרגום — על זה בדף המלא.)
רק שיש פה מלכודת שאף אחד לא מספר לכם עליה.
הטופס נראה מקורי. החתימה נראית מקורית.
יוצאים ממשרד הרישוי עם טופס. נייר רשמי, חותמת של משרד התחבורה, חתימה של פקיד. הכל נראה בסדר. הפקידה אמרה שזה בסדר. למה שלא יהיה בסדר?
כי משרד החוץ לא מקבל כל חתימה. הוא מקבל רק חתימות של אנשים ספציפיים שמונו לזה — מורשי חתימה — ושהשמות שלהם מופיעים אצלו במחשב. בדרך כלל זה מנהל הסניף או סגן המנהל. חתימה של פקיד רגיל פשוט לא תתקבל.
והחותמת? אותה חותמת בדיוק. רק השם מתחתיה שונה.
למה בתעודת נישואין זה לא קורה
בתעודת נישואין או גירושין מהמועצה הדתית יש מדבקה בגב המסמך — אימות מקדים, סימן ברור שהמסמך אומת אצל מי שצריך. בתעודת בגרות יש חותמת אישור של משרד החינוך. רואים את זה בעין.
במשרד הרישוי אין שום דבר כזה. אין מדבקה, אין חותמת נוספת, ואפילו לא כתוב תפקיד ליד החתימה. תסתכלו על טופס כזה: חותמת של משרד התחבורה, מספר, חתימה, שם. לא כתוב "מנהל סניף", לא כתוב "מורשה חתימה". טופס שחתם עליו המנהל וטופס שחתם עליו פקיד רגיל נראים זהים לחלוטין — אחד עובר, אחד חוזר.
"אמרו לי במשרד הרישוי שזה בסדר"
זה המשפט שאני שומע הכי הרבה. לקוחה כתבה לי השבוע, מילה במילה: "זה לא הגיוני. מסמך ממשלתי ממשרד התחבורה, מה חתימה לא נכונה. יש מצב שמי שהיה שם לא היה במצב רוח טוב."
ואני מבין אותה לגמרי. קיבלתם אישור רשמי מגוף ממשלתי — מה עוד רוצים מכם?
אבל במשרד הרישוי תמיד יגידו שזה בסדר. לא כי מסתירים שם משהו — כי באמת לא יודעים. הפקידות לא מכירות את הרשימה של משרד החוץ, והן גם לא אמורות להכיר אותה. מבחינתן ביקשתם אישור, קיבלתם אישור, הכל בסדר.
מי כן יודע? רק המנהלים והסגנים — כי הם אלה שמונו. ומי שלא מונה, בכלל לא יודע שיש דבר כזה. אז הוא לא יגיד לכם "רגע, אני לא מורשה". הוא פשוט יחתום.
השאלה האחת
אזרח רגיל לא יודע לשאול את זה. אין סיכוי. למה שיידע?
אז זה מה שאני אומר לכל מי שפונה אליי בעניין רישיון נהיגה, עוד לפני הנסיעה למשרד הרישוי:
תבקשו לדבר עם מי שחותם, ותשאלו אותו אישית: "האם אתה מורשה חתימה מטעם משרד החוץ?"
לא "זה בסדר לאפוסטיל?" — על זה תמיד יגידו כן. צריך לשאול בדיוק את השאלה הזאת. אם הוא אומר כן — סומכים עליו, לוקחים את הטופס לירושלים, ובדרך כלל זה עובר. אם הוא מהסס או לא מבין את השאלה — זה לא האדם שצריך לחתום.
מה קורה בפועל בירושלים
מגיעים למשרד החוץ, מגישים את הטופס, ואומרים לכם: "מי שחתם לך לא מורשה חתימה." ואז מתחיל הוויכוח. "אבל במשרד הרישוי אמרו לי שזה בסדר!" — ובמשרד החוץ זה פשוט לא משנה. הם לא מכירים את הפקידה ממשרד הרישוי. הם מכירים את הרשימה שלהם.
ראיתי את זה לא פעם ולא פעמיים. אותו ויכוח, אותו משפט, אותה תוצאה. אתם לא אשמים — אישור ותק לחו"ל הוא לא משהו שמבקשים במשרד הרישוי כל יום. זה נדיר. אז אף אחד שם לא מעודכן, אף אחד לא יודע מה משרד החוץ דורש ומי נחשב מורשה חתימה, וכולם אומרים "בסדר" בתום לב.
מה זה חוסך
נסיעה מיותרת לירושלים. תור מיותר במשרד החוץ. ויכוח בדלפק שלא תנצחו בו. ואז חזרה למשרד הרישוי, הסבר מחדש לפקידה שלא מבינה מה רוצים ממנה, וסיבוב שני. ובינתיים תאריך הטיסה מתקרב.
זה בדיוק סוג הדברים שלמדתי לא מספרים ולא מתקנות — אלא ממסמכים שחזרו. כמו הרב שחתם בעברית במקום באנגלית. הטופס נראה מושלם. הבעיה תמיד בפרט שאף אחד לא רואה.
עוברים לחו"ל וצריכים אישור ותק לרישיון?
תתקשרו לפני שאתם נוסעים למשרד הרישוי, לא אחרי. אני אגיד לכם בדיוק מה לבקש ואת מי לשאול, ואחר כך אטפל באפוסטיל ובתרגום. סיבוב אחד.
